ארבע ארצות בשבוע אחד

אז מה היה לנו עד עכשיו...

פורים הושעיה

שבוע שלם עבר מאז עזבנו את הארץ ומרוב טיסות, הפרשי שעות, מקומות, חוויות, אריזות וניחוחות לא הצלחנו לכתוב ולעכל עוד כלום.

כרגע תפסתי מעט שקט ומנוחה בטיסה בדרך לאוקלנד ניו-זילנד (השעה בסביבות חצות זמן הונג קונג. סוף סוף פינו את מגשינו הכשרים, ינאי מנמנם על רגלי והשאר בשלבי נמנום שונים...

אני אנסה לשחזר הכול מהתחלה:

יצאנו מהארץ בטיסה לעמאן ירדן - חווית טיסה נעימה וקצרה, מדי, אפילו לא הספקנו לקום מהכסאות ממריאים ומיד נוחתים, כל ציוד היצירה שהתקבל מכל החברים ומשפחה נשאר בעינו לאכזבת כולם.

נחיתה בעמאן, איסוף די ארוך של העגלה של ינאי, מעבר למלון בתוך השדה להעביר את שעות ההמתנה לטיסת ההמשך ובמלון קריאת מגילה - הפתעה! כולם בוחרים חיה וצובעים מסיכות, מאיר מקריא (עם טעמים!) וכולם והילדים עם מסיכות ורעשנים ( האמת יותר נהנו להכין מאשר לחבוש) פורים שמח!!!

אנוש ודיה נרדמים, נסחבים בין התורות חצי ישנים ומעט ממורמרים וסוף סוף ממריאים באחת וחצי בבוקר - ינאי איכשהו מחזיק מעמד ער במצב רוח טוב ונרדם רק בהמראה, אנוש די מהר חוזר לישון וזהר ודיה נהנות עד שגם הן נרדמות. יאמר לזכות כולם - הטיסה עברה ממש טוב רובנו ישנו חלק גדול מהזמן וכשינאי הקיא הצלחתי לתפוס את זה בזמן...(עם המגש של האוכל).

נחיתה בבם קוק (לדברי ינאי - נכון לתאילנד קוראים גם בם קוק!?!) מפגש ראשון של כולנו עם סחיבת התיקים, התלבטות קצרה איך נוסעים לעיר - אוטובוס התיירים שהכרנו מהשדה לקוואה-סאן כבר לא קיים. בסוף הוחלט על מונית וכפי שקיווינו מצאנו מונית גדולה בה נכנסנו כולנו על טפינו ותיקינו!

מגיעים היישר ללב העניינים - ריחות מראות המוני אדם וכלי רכב אך מהר מאוד מסתבר שהאטרקציה העיקרית היא בכלל... אנחנו ובעיקר ארבעת ילדנו. ארבעה! ועוד בהירים! ואחד...ינאי קטן!!! מתמקמים בחדר שהזמנו מראש במלון D&D מתארגנים וישר לבריכה שעל הגג. הקושי היחידי בינתיים הוא שלינאי קשה להיפרד מהבגדים הארוכים איתם יצאנו מהארץ ולהתאקלם בחום ו98% לחות של בנגקוק. כמה ימים חמים ומזיעים עוברים עליו עד שלבסוף מרוב שהוא אדום ופורח מחררה ההסבר המדעי שהרופא (זה מהארץ שטיפל בו כשהוא פעם פרח) אמר שאם הוא יפסיק לבכות הפנים שלו לא יאדימו וכדי שיפסיק לגדר צריך בלית ברירה ללבוש בגדים קצרים רצוי גם סנדלים...בלי גרביים.

מבלים בבריכה על גג המלון

למחרת, יום ששי, חשבנו לטייל לארמון ולראות קצת מקדשים אך כשהתעוררנו אחרי 11:30 הבנו שהעם דורש חופש ומנוחה. ראינו סרטים שלנו על מסך הפלזמה הענקי בחדרנו (מבטיחה לכם - לא ברור לי איך אבל ה... התחבר לטלויזיה עם ה...וראינו את כל מה שהיה למחשב של מאיר להציע). כשמיצינו חלקית את הפלזמה עלינו לבריכה, אני בעצם נשארתי להכין אורז (לבן - לינאי) וספגטי (עם קטשופ/גבינה צהובה מהמטוס לשאר) לארוחת צהריים, והמשך צפיה מהנה עד שבת. יום קשה עבר על כוחותנו!

שבת עברה בנעימים בן החדר לתפילות וארוחות בחבד וטבילת אח"צ בבריכה. מוצ"ש מאיר יצא עם הבנות לקנות כפכפי אצבע - דיה חזרה מעט מאוכזבת כי לא נמצאו במידה שלה אך קיבלה זאת בגבורה.

יום ראשון - הוחלט לקום בעזרת השכמת שעון המעורר בנסיון להתגבר מעט על הג'ט לג וגם לנסות להספיק לראות משהו (אתמול שוב קמנו ב11 ואיחרנו אפילו לתפילה של חבד). העם לא היה מאוד מרוצה להשכים ב 8:30 לפנות בוקר - בעיקר המתבגרת שבנינו אך לבסוף יצאנו לדרך. פחדנו להלביש לילדים מכנסיים ארוכים כפי שכתוב שנדרש לארמון המלך - עד שסוף סוף ינאי לבוש קצר, אז הסתפקנו בארוך למבוגרים, קצר לבנים ומעבר לברך לבנות. סנדלים (עם גרבים בתיק) לבנים ונעליים סגורות לשאר. בסופו של דבר מסתבר שסנדלים זה בסדר לכולם ושכולנו היינו לבושים טוב.טיילנו מעט בין חצרות הארמון, הצטלמנו עם השומרים שכן זזים כשמתחיל גשם שוטף וכולם רצים לתפוס מכסה...ראינו פסלי בודהה והמשכנו לבודהה השוכבת, העם מיצא די מהר את נושא הבודהות - ינאי ואנוש נצפו שרים ונוהמים בודהה, בודהה, בודהה וחלק מהמקומיים אפילו התלהבו.

שומרי הארמון

הבודהה השוכבת ועוד 

המשכנו לשיט על הנהר (המתפקד כעורק תחבורה ראשי בבנגקוק) וחזרנו ל...בריכה ולאריזות. 

קמנו מוקדם מאוד (הילדים ישנו כבר עם הבגדים – כל הכבוד לאפרת על הפתיחות), הפעם באמת לפנות בוקר כדי להגיע לטיסה ב-8 בבוקר. לאחר ויכוח קצר בלובי המלון לגבי כוס שלטענתם חסרה מחדרינו שהסתיים בקנס של 50 באט, נסענו לשדה הפעם עם ואן שכור מראש (בפעם הבאה ניקח מונית לא חסרות כאלו גם ב5 בבוקר). די עפופים עולים לטיסה להונג קונג  - שוב כל הכבוד לילדים ששרדו את ההשכמה וטיסת הבוקר בגבורה!

שדה התעופה היפה של בנגקוק

הונג קונג – נוסעים באוטובוס לכיוון מלוננו בקאולון. את רוב הנסיעה אני לא זוכרת בשל הניקורים העזים אך מדי פעם קפצתי לשאגות של ינאי "ים" או "הנה עוד מנוף".

ידענו מראש וגם הכנו את ילדים שהפעם, בניגוד לבנגקוק, חדרנו יהיה קטן ופשוט אך לאף אחד מאיתנו לא היה מושג עד כמה. התפצלנו ל-2 חדרים של 3 (מה שנקרא "חדר משפחה" – זה המקסימום שיש), החדר כלל מיטה בודדת מיטה זוגית (נגיד...) טלויזיה מזערית, ארונית קטנטנה, מקלחת/שירותים (ביחד אחד מעל השני) והמון חלל (מתחת למיטות) וכל זה ב7.5 מ"ר! אז... כמה פלקים, על כל תכולותם (2 תיקים ענקיים, 2 בינוניים, 3 קטנים ו4 קטנטנים) יכולים להיכנס לחדר הונגקונגי 1 ?!?

התא

 תוסיפו לזה טיפטופים בחוץ ועייפות של ילדים (והורים) שלא ישנו כמעט... כן היום הראשון בהונג קונג היה פשוט תענוג. האמת שלא היה כ"כ נורא אך היה בהחלט מאתגר לנסות להעסיק את עצמנו אחה"צ שלמים כשבחוץ רטוב. התכוונו ללכת לפארק לאכול אך בלית ברירה מצאנו עצמנו מחפשים מקום יבש לשבת בתוך אחד מהמוני הקניונים, כשנמצא לבסוף הספסל המיוכל התיישבנו ללא בושה והכנו סנדוויצים – המאכל הלאומי של הונג קונג 

רעבים

(לבשל לא הצלחנו כלל ביומיים וחצי באי  - פשוט לא היה איפה). אם הזכרתי את האטרקציה המרכזית של בנגקוק הרי שכאן יכולנו (אך לצערנו התביישנו) לגבות תשלום עבור כל השתאות, ספירה עם אצבע מראה, שאלה "כל אלה שלך? לבד?", או ליטוף, נגיעה שלא לדבר על חטיפה לשם צילום עם הבלונדי האישי שלנו או כולנו יחד (חבל – יכולנו להרויח לא רע).

חזרה בתאנו – ארוחת ערב: סנדוויצים (הפעם השתדרגנו אחרי שמצאנו נוטלה בסופר) ולישון, בנפרד. יום שלישי – קמים מוקדם בלי שום קיטורים - נוסעים לדיסני! לאחר התארגנות קצרה, קורנפלקס במסדרון ו 3 רכבות תחתיות (האחרונה כבר ממש של דיסני עם חלונות בצורת מיקי מאוס) מגיעים.

רכבת מהאגדות

אני חושבת שבהתחלה הילדים היו ממש מוצפים מרוב מראות ואפשרויות אך אל דאגה, במהרה נכנסנו לעניינים ודילגנו מאטרקציה אחת לשניה - ואפילו כאן בארץ הילדים משפחתנו מרובת הילדים היוותה  אחת מהן (דיה השתעשעה במחשבה של משפחת מרמור במקומנו...). ינאי היה מעט מבוהל ונלחץ מאש שניצתה פתאום באמצע שייט בנהר של טרזן או פיל שהשפריץ מים מהחדק אך לאט לאט השתחרר ועלה על מתקנים שונים כמו דמבו שעלה וירד  קרוסלה קלאסית עם סוסים ונהנה ביחד עם כולנו במופעים עם שירים מסרטים שונים ועוד.

דיה הראתה גבורה ולקחה את מאיר למכונית המירוץ של בז שעלתה וירדה בקשת, זהר (!) ואנוש עלו איתי לSpace Mountain ואח"כ גם מאיר הצטרף אלי לנסיעה זוגית (במקום זהר שלא הבינה איך בכלל הגיעה לשם) וכולנו חיכינו למפוע הזיקוקים המסורתי שאותו היטיבו הסינים להפיק – לילה טוב דיסני.

אתמול, יום רביעי ה- 14.3.12, מזג האויר מעט התבהר ולכן הוחלט ללכת לפארק קאולון מה שהסתבר כבחירה מתאימה: מאיר ואני שתינו שוקו בעוד הילדים רצים בין מבוך שיחים ומטפסים על מעין מתקן קוביות בו השתעשעו גם ילדי בי"ס בתלבושות מדוגמות ושונות. לאחר שנשברנו מההפרעות החוזרות ונשנות של כולם המשכנו לטייל בין הבריכות, הגנון המושקע ומתעמלי הטאי-צ'י עד שגילינו בריכת ציפורים עם ברווזים, פלמינגו ברבורים לבנים עם צואר שחור וצבי מים – היה מקסים לראות את אי הטבע והירוק הזה בין גורדי השחקים והקניונים.

אי ירוק בים

מהפארק המשכנו ברגל למזח משם הפלגנו במעבורת לאי הונג קונג עצמו, היינו מורעבים אז פשוט התיישבנו במעין אי תנועה גדול ומגונן לסנדויצ'ים היומיים עד שגילינו שבעצם ממש קרוב מתחבא גן משחקים. איזה כיף, בילינו במתקנים ובמגרש הכדורסל (הכדור באדיבות ילד הונג קונגי נחמד) כשעתיים, שבנו על עקבותינו וסיירנו במוזיאון החלל לסיום.

התארגנות סופר זריזה ונסיעה, באיחור, לשדה התעופה (באוטובוס בדרך אכלנו קוסקוס שהוכן בעזרת מים רותחים של המלון בתוך בקבוק מים ריק – מנה חמה לשעת חירום. אמא – אפילו ינאי אכל למרות שהיו גושים!). הקוסקוס מסתבר היה רק הסיפתח - בזמן שמאיר עשה לנו צ'ק אין אנו סעדנו עם קורנפלקס וחלב (שהיה צריך לגמור לפני הטיסה לאוקלנד) ולקינוח סעודת מלכים הוגשה לכל אוהבי הבשרי שביננו במטוס. סך הכל שוב הילדים הפגינו יכולות שינה טובות במטוס שהיה חצי ריק וכל אחד ישן על ספסל משלו (אנחנו טיפה פחות) וגם כשלא ישנו – התנהגו למופת – כל הכבוד! המשך היום טיפה צלע – חיפוש ארוך אחר מקום עם עמלה נרמלית להחלפת כספים, המתנה ארוכה לטיסה לChristchurch , וטיסה לא כייפית במיוחד אליה (היה צפוף וכולם היו כבר מאוד עייפים) אך לבסוף הגענו באור, בשמחה ובקור למעוננו החמים. כעת הילדים ישנים ואנחנו סוף סוף עם מחשב בידנו יכולים לעדכן – לילה טוב מנ"ז.